פריקה עצמית בסוללות: רכב, ליתיום יוני ואלקליין

לעתים קרובות בעלי מכוניות לא יכולים להפעיל רכב עקב פריקה עצמית של הסוללה. תהליך זה טבעי ומתרחש גם מסיבות חיצוניות וגם פנימיות.

מהי פריקה עצמית של הסוללה?

כשהוא משחרר ממפעל היצרן, הסוללה מיועדת לקיבולת מסוימת ולכמות מסוימת של חשמל שהתקבל. אך בתהליך אחסון המצבר ללא פעולה מתחיל פירוק האלקטרודה השלילית. המימן משתחרר, והסוללה מאבדת את טעינה של זרם חשמלי.

באופן חיובי, תהליך זה מתרחש עקב פירוק תחמוצת מתכת בחומצה גופרתית. אבל כאן זה פחות בולט.

פריקת הסוללה יכולה להיות:

• רגילה כאשר תוך חמישה עשר יום הסוללה מאבדת פחות מעשרה אחוזים מהקיבולת המרבית שלה;
• אלקטרוליט. כאשר הצלחות נהרסות, ולובשים חלקיקים מתיישבים לתחתית. חלקיקים אלה יכולים לקצר את הלוחות ולגרום לפריקה;
• מבצעית. אבק ספוג לחות או נוזל לרדיאטור נאסף על הסוללה, מה שיוצר גשר בין האלקטרודות. בתהליך זה, יתכן שבעל הרכב לא מרגיש שהסוללה פורקת, אבל כן.

תהליך זה מושפע גם מהטמפרטורה, למשל בקור או בחום קיצוניים, הקצב המתרחש בתוך סוללת פירוק האלקטרודה עשוי להתגבר.

פריקה עצמית יכולה להיות מושפעת מההתקנים הכלולים במדלקת הסיגריות כאשר אין מישהו ברכב במשך זמן רב, שעון מכונית וכו '.

מדוע זה מסוכן ולמה הוא יכול להוביל

כל סוג של פריקה עצמית מביא לאובדן קיבולת, לירידה בזרם חשמלי בעת הפעלת ההתנעה ולהידרדרות בתכונות הכלליות של סוללת הרכב. זה נובע מהסיבות הבאות המופיעות בתהליך:

• פריקה עמוקה של הסוללה גוזלת ממנה 3 אחוזים מהקיבולת הכוללת. בעשר פריקות עמוקות, אובדן הקיבולת יהיה 30 אחוז. עם נתונים אלה, בעל הרכב לא יוכל להפעיל את הרכב;
• במהלך חמצון, קירות הצלחות נהרסים. שוב, הסוללה לא תוכל לצבור זרם חשמלי, כתוצאה מכך היא תהפוך לבלתי שמישה.

תת-מתח לא יאפשר לטעון את הסוללה. כתוצאה מכך אחוז החיוב מלא רק למחצה. זה מסוכן מאוד בעונה הקרה. ההחלשה של הלוחות בתנאים כאלה מהירה יותר. סכנה נוספת של סוללה תחת עומס היא הקפאת כפור קשה, מכיוון שהצפיפות מצטמצמת מאוד.

וגם לא צריכה להיות דליפת מתח מוגברת. עקב תהליך זה הקיבולת פוחתת והצלחות מתפוררות. בעל הרכב יכול לקבוע שתהליך שפיכת הצלחות החל, בהתאם לצבעו הכהה של האלקטרוליט.

תשומת לב! לא מומלץ להדליק את הסוללה ממכשירים שאינם סטנדרטיים. במקרים כאלה אפשריים פיצוצים מונובלוקיים או עיוות של צלחות.

אילו סוללות נתונות לפריקה עצמית?

לא רק סוללות במכוניות נתונות לפריקה עצמית. פריקה טבעית מתרחשת הן עם סוללות קונבנציונאליות לשעונים או לשלטים רחוקים, כמו גם בסביבת אלקליין, חומצה, ליתיום-יון, ni-cd ו- ni-mh.

התנאים האידיאליים ביותר לאחסון הם שיטת היבשה. הסוללה לא מוצפת באלקטרוליט. תהליך החמצון אינו מתרחש. המשמעות היא שהסיכוי לקנות סוללה שפרשה כבר חצי מופחת.

חשוב! בעת הקנייה, עליכם לשים לב לתאריך הייצור.

לאילו מצברים יש רמת הפריקה העצמית הנמוכה ביותר?

כפי שכבר הוזכר בבלוק האחרון, לסוללות ללא אלקטרוליט אין חיי מדף מוגבלים. אבל עכשיו, היצרנים כבר לא אוגרים סוללות כאלה.

לכן, עם הפריקה העצמית הטבעית הנמוכה ביותר יהיו סוללות עם סגסוגת עופרת סידן. הם מיוצרים כמכשירים ללא תחזוקה.

סוללות אלה משתמשות רק בחומצה טהורה ובמים מזוקקים. היצרן מתווסף מכשירים מעכבים שונים. לסוללות כאלה יש אורך שירות מורחב.

כיצד למדוד את רמת השחרור העצמי

בעת קניית מצבר או לאחר אחסון ארוך, יש לבדוק את המתח והקיבולת. בעל הרכב יכול לעשות זאת בדרך הבאה:

1. קח את המודד והפנה את הידית למצב מד מתח או "V".
2. חבר את אחד משני הבדיקות של המכשיר לטרמינל.
3. החזיקו את השני לאורך הגולן.
4. במקרה של דליפת זרם חשמלי, המכשיר יראה שיש מתח על המארז. זה נובע מזיהום או דליפות אלקטרוליט.

כדי למדוד את הזרם במצבר, על בעל הרכב לבצע את הפעולות הבאות:

1. סובב את ידית המודד למצב המדידה הנוכחי.
2. הגדר לערך מקסימאלי - 10 אמפר.
3. נגיעה אחת בטרמינל השלילי.
4. החזק את הבדיקה הראשונה בטרמינל, השנייה נוגע בטרמינל החיובי בסוללה.
5. תצוגת המולטימטר תציג את הערך הנוכחי המקסימלי שהסוללה מוציאה במהלך הפעולה.

על סוללה עובדת, הערך יהיה 0.02 - 0.06 אמפר. במקרה זה, פריקה חזקה אינה מתרחשת. אם הסוללה מעבירה זרם איפשהו, המספר בתצוגה יעלה. במקרה זה, בעל הרכב יצטרך למצוא את מקום דליפת המטען ולחסל אותו.

לשם כך, נתק את כל המכשירים המופעלים על ידי זרם חשמלי מהסוללה במכונית. בדוק שוב. אם הערך חוזר לקדמותו, הסוללה פועלת. אם לא, חפש גורמים אחרים לדליפה.

איזו רמת פריקה עצמית היא הנורמה

פריקה עצמית בתנאים רגילים צריכה להיות אובדן של אחוז אחד מהסוללה המלאה בימים הראשונים. לאחר 60 יום עלולה להתרחש פריקה עמוקה של הסוללה. ואחרי מאה וארבעים יום, המטען החשמלי עלול להיעלם לחלוטין.

תנאי אחסון רגילים הם:

• טמפרטורה לא גבוהה מ 20 מעלות צלזיוס עם סימן פלוס ולא נמוך מ + 15C;
• חדר יבש;
• על פני השטח שבין האלקטרודות אין לכלוך, אבק ואלמנטים אחרים שיכולים ליצור תנאים לפריקה מהירה של הסוללה.

אם הסוללה הייתה בשימוש, אז עבור מכשירים כאלה הנורמה היא אובדן של 2 אחוזים. עם סוללה ממש לא טובה, 4 אחוזים מהדלף הנוכחי ללילה.

שימו לב! אם לא משתמשים בסוללה, עדיף לטעון אותה לפעמים כדי למנוע פריקה מלאה.

מה לעשות כאשר רמת הפריקה העצמית גבוהה מהרגיל

כדי להיפטר מסימני הפריקה העצמית בזמן שהסוללה מאוחסנת, יש להקפיד על הכללים הבאים:

• לשמור על המקרה נקי;
• להוסיף מים מזוקקים;
• נגב את הסוללה יבשה אם האלקטרוליט נשפך בטעות;
• לפני שמתנתקים מהרכב, הקפידו להטעין עד למקסימום;
• בדוק מתח אחת לשלושים יום.

עם רמה מוגברת של פריקה עצמית, הנהלים המתוארים לעיל משמשים גם להפחתה. בנוסף, אסור להפעיל מצברים בעומס נמוך מ- 75 אחוז בעונה הקרה. וזמן הקיץ הוא מתחת ל 50 אחוז.

אם לא תציית לאף אחד מהכללים לעיל, הדבר יוביל לפריקת סוללה מוחלטת. תהליכים בלתי הפיכים יתחילו, שלאחריה אי אפשר יהיה להחזיר את הסוללה.

יש צורך לטעון בזרמים קטנים. כך, בעל הרכב יגדיל את עומק ומידת הטעינה. לדוגמה, אם נפח הסוללה הוא 60 אמפר לשעה, נדרש זרם של 6 A לטעינה.

יש לך שאלות או שיש לך מה להוסיף? ואז כתוב לנו על זה בתגובות, זה יהפוך את החומר למלא ומדויק יותר.